‭"‬כשהאוטובוס‭ ‬נכנס‭ ‬לחניה‭ ‬ראיתי‭ ‬על‭ ‬העצים‭ ‬פנסים‭ ‬כאלה‭, ‬אז‭ ‬אמרתי‭ ‬לבת‭ ‬שלי,‭ ‬נראה‭ ‬לי‭ ‬שנפלנו‭ ‬על‭ ‬מלון‭ ‬טוב‭". ‬

 

בכניסה‭ ‬למלון‭ ‬דיוויד‭ ‬בים‭ ‬המלח‭ ‬עמד‭ ‬שולחן‭ ‬עם‭ ‬כיבוד‭ ‬ושתייה‭, ‬לקבל‭ ‬את‭ ‬פני‭ ‬האורחים‭. ‬האורחים‭, ‬עם‭ ‬פיג‭'‬מות‭ ‬או‭ ‬בגדים‭, ‬חלקם‭ ‬יחפים‭, ‬עם‭ ‬תיק‭ ‬יד‭ ‬שנארז‭ ‬בחופזה‭ ‬במקרה‭ ‬הטוב‭. ‬יש‭ ‬מי‭ ‬שהגיע‭ ‬לבד‭, ‬ויש‭ ‬משפחה‭ ‬של‭ ‬שש‭ ‬נפשות‭. ‬האימה‭ ‬לא‭ ‬נגמרה‭, ‬היא‭ ‬עדיין‭ ‬כאן‭, ‬בעיניים‭ ‬שמתרוצצות‭ ‬ושואלות‭: ‬מי‭ ‬הגיע‭ ‬לים‭ ‬המלח‭? ‬

מי‭ ‬בחיים‭? ‬מי‭ ‬לא‭? ‬

החדרים‭ ‬צפופים‭, ‬משפחה‭ ‬של‭ ‬חמש‭ ‬נפשות‭ ‬במיטה‭ ‬זוגית‭ ‬ועוד‭ ‬מזרון‭ ‬יחיד‭. ‬כמה‭ ‬משפחות‭ ‬נאלצות‭ ‬להתפצל‭ ‬בין‭ ‬שני‭ ‬חדרים‭, ‬באותה‭ ‬קומה‭ ‬או‭ ‬לא‭. ‬

 

למשפחה‭ ‬אחת‭ ‬חסרות‭ ‬מגבות‭ ‬בחדר‭. ‬לא‭ ‬נעים‭ ‬להתלונן‭ ‬אחרי‭ ‬כל‭ ‬מה‭ ‬ש‭.‬‭.‬‭. ‬אבל‭ ‬להתקלח‭ ‬צריך‭, ‬אז‭ ‬יורדים‭ ‬ללובי‭ ‬ומבקשים‭. ‬ואחרי‭ ‬המקלחת‭, ‬הראשונה‭ ‬מזה‭ ‬שעות‭, ‬חוזרים‭ ‬לבגדים‭ ‬המלוכלכים‭ ‬שספגו‭ ‬את‭ ‬האימה‭ ‬והזיעה‭ ‬והאבק‭.‬‭ ‬

 

אחרי‭ ‬לילה‭ ‬ללא‭ ‬שינה‭ ‬יורדים‭ ‬ללובי‭ ‬ולוקחים‭ ‬ממה‭ ‬שהונח‭ ‬שם‭ ‬על‭ ‬הספסלים‭ - ‬מברשות‭ ‬ומשחות‭ ‬שיניים‭, ‬שמפו‭, ‬סבון‭, ‬קצת‭ ‬בגדים‭. ‬חיתולים‭. ‬תחתונים‭,‬‭ ‬גרביים‭. ‬תחבושות‭ ‬היגייניות‭. ‬

 

ארוחת‭ ‬הבוקר‭ ‬בחדר‭ ‬האוכל‭ ‬של‭ ‬המלון‭ ‬עוברת‭ ‬בשקט‭ ‬יחסי‭, ‬ובין‭ ‬השולחנות‭ ‬מתחילות‭ ‬לעבור‭ ‬המילים‭ ‬שנדמה‭ ‬כאילו‭ ‬נלקחו‭ ‬ממקום‭ ‬אחר‭,‬‭ ‬מתקופה‭ ‬אחרת‭. ‬ובין‭ ‬ריח‭ ‬הביצים‭ ‬הקשות‭ ‬והמולת‭ ‬הילדים‭ ‬כי‭ ‬בכל‭ ‬זאת‭.. ‬וצלילי‭ ‬המזלגות‭, ‬ומישהו‭ ‬לא‭ ‬מוצא‭ ‬את‭ ‬ההורים‭ ‬שלו‭, ‬המבוגרים‭ ‬כבר‭. ‬ויש‭ ‬מי‭ ‬שחותך‭ ‬לו‭ ‬סלט‭ ‬בצלחת‭, ‬כמו‭ ‬אתמול‭ ‬שלשום‭ ‬בחדר‭ ‬האוכל‭ ‬של‭ ‬בארי‭, ‬ויש‭ ‬מי‭ ‬שמתרוצצת‭ ‬עם‭ ‬רשימה‭, ‬מנסה‭ ‬להבין‭. ‬ובחור‭ ‬אחד‭, ‬שהגיע‭ ‬לבד‭, ‬מנסה‭ ‬להשיג‭ ‬בטלפון‭ ‬את‭ ‬בית‭ ‬החולים‭, ‬כדי‭ ‬לברר‭ ‬מה‭ ‬מצב‭ ‬אחותו‭ ‬הפצועה‭.‬

מי‭ ‬בחיים‭? ‬מי‭ ‬לא‭? ‬

 

הראש‭ ‬כואב‭ ‬מהלוגיסטיקה‭ ‬כי‭ ‬בעצם‭, ‬הבעל‭ ‬בכיתת‭ ‬הכוננות‭, ‬נשאר‭ ‬שם‭. ‬והסבתא‭ ‬פצועה‭ ‬בבית‭ ‬החולים‭ ‬וצריך‭ ‬למצוא‭ ‬מי‭ ‬שייסע‭ ‬אליה‭. ‬ואח‭ ‬אחד‭ ‬בחו‭"‬ל‭.‬

ורגע‭, ‬מי‭ ‬יישאר‭ ‬עם‭ ‬הילדים‭? ‬